יום שני, 4 באוקטובר 2010

אני הצופה

אני רואה הצגות ילדים כמעט כל יום ויש משהו
שמכעיס אותי מאוד, לא אוהבת, לא מבינה...
למה אנחנו לא מחנכים את ילדינו לתרבות
הצופה?
אנחנו מלמדים אותם שאפשר לקום באמצע
ההצגה ויותר גרוע מזה- באחת מההצגות בה השתתפו כמה צהרונים, ההסעות הגיעו לפני
המתוכנן....והמטפלות קמו באמצע, קראו לילדים, והובילו אותם החוצה דרך הבמה- כשהיה
מספיק מקום לעבור מאחורי הקהל (שלא לדבר על שהנהג יכל לחכות חמש דקות עד שההצגה
תסתיים...)
אנחנו צריכים ללמד אותם שעבודתם של השחקנים היא
עבודה לכל דבר ועלינו לכבד אותם,
ולחכות לסוף ההצגה כדי לצאת, גם אם היא לא כל
כך מוצאת חן בענינו. הדרך המתורבתת להראות שלא אהבנו את ההצגה היא פשוט לא למחוא
כפיים בסופה
מה גם, שכדאי להזכיר לילדינו שאנחנו לא לבד
בהצגה, ושאולי האנשים שסביבנו כן אוהבים ונהנים מההצגעה ולכן אסור לנו להפריה להם-
בדיוק כמו שלא היינו רוצים שיפריעו לנו כשאנחנו צופים במשהו שאנחנו
אוהבים..
פיפי? אולי נלמד אותם להתפנות לפני שההצגה
מתחילה, ונסביר להם שלא נצא עד שהיא תסתיים?!
קצת תרבות לא תזיק לאף אחד!
אלחנדרה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה